ברטנורא על משנה פאה ב׳:ד׳

4 כָּל הָרוֹאִים זֶה אֶת זֶה. כָּל זְמַן שֶׁהָעוֹמֵד אֵצֶל אֶחָד מֵהָאִילָנוֹת יָכוֹל לִרְאוֹת הָאִילָן הָאַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן גָּדֵר, אֵינוֹ מַפְסִיק, וְלוֹקֵחַ פֵּאָה מֵאִילָן אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ:

5 לַזֵּיתִים שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּכָל רוּחַ. פֵּאָה אַחַת הָיוּ נוֹתְנִים עַל כָּל הַזֵּיתִים שֶׁהָיוּ לָהֶם לְצַד מִזְרָחָהּ שֶׁל עִיר, וּפֵאָה אַחֶרֶת עַל כָּל הַזֵּיתִים שֶׁהָיוּ לָהֶם לְצַד מַעֲרָבָהּ, וְכֵן לְאַרְבַּע רוּחוֹת:

6 שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּכָל הָעִיר. אֵין נוֹתְנִים כִּי אִם פֵּאָה אַחַת לְכֻלָּן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רוֹאִין זֶה אֶת זֶה, וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק שֶׁאָמַר מִשְּׁמוֹ, אֲבָל הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל: